<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן א'</h1>
<h2>דף מט.</h2>
הנפלים אין מתאבלין עליהם וכל שלא שהה שלשים יום באדם אפילו מת ביום שלשים הרי הוא נפל ואין מתאבלין עליו ואם ידע בודאי שנולד לתשעה חדשים אפילו מת ביום שנולד מתאבלין עליו. בן תשעה שנולד מת ובן שמונה חי אפילו שמת לאחר שלשים יום ומי שיצא מחותך או מסורס אע"פ שכלו לו חדשיו אין מתאבלין עליו. והר"ם בן ז"ל כתב בן שמונה ששהה שלשים יום הרי הוא כחתן שלם ומתאבלין עליו וביאר עוד בן שלשים [יוצא בדלוסקמא ר' יהודה אומר] אינו יוצא בדלוסקמא הנטלת על הכתף אלא בניטלת בין אגפים ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבילים ותנחומי אבילים. בן י"ב חדש יוצא במטה. ורבים מתעסקים עמו ומצווחין עליו. ושאינו יוצא במטה אין רבים מתעסקין עמו ואין מצווחין עליו. ומה הן בהספד בני עניים בני חמש בני עשירים בני שש ובני זקנים כבני עניים ע"כ. והר' אשר מלוניל ז"ל כתב ומנהג הוא שאין מתאבלין על הבכור וג"כ [ונראה כוונתם] כי מפני שהבכור לשם נהגו כן ע"כ והאחרונים כתבו והמנהג אשר פשט בהרבה מקומות שלא להתאבל על בן ראשון שמת ואפילו כלו לו חדשיו ואפילו לא יהיה בכור מנהג טעות הוא כי לא נמצא המנהג בתחלה רק בבכורות שהם כמי שאינן מן האבות לפי שהן קדושים לשם ובכל גלילות קטלוניא מאבלין עליו אפילו בבכור כל זמן שעברו עליו ל' יום שיצא מכלל נפל ואומרים עליו צדוק הדין וכן ראוי לעשות.
